מיהו משיח?

כמעט כל מה שנאמר בדרך כלל על משיח הוא תיאור של עבודה. הוא מקבץ נידחים. הוא בונה את בית המקדש. הוא מחזיר את התורה ואת מלכות בית דוד. הוא מביא את העולם לשלום. הרמב״ם מציג זאת ביובש של ספר חוקים, והיובש הוא העיקר: הטענה המשיחית היא טענה על היסטוריה, הניתנת לבדיקה בהיסטוריה, ואינה מצב רוח.

אלא שתיאור של עבודה אינו תיאור של אדם. ביוגרפיה של משימות מלמדת למה מישהו נועד. היא אינה מלמדת מי עמד שם. והמקורות — תנ״ך, חז״ל, הזוהר, ומעל הכול המאמרים החסידיים הקוראים בהם — מתעניינים בבירור בשאלה השנייה.

התשובה שהם נותנים מוזרה דיה כדי לומר אותה לאט. משיח הוא אדם. הוא נולד, לומד, אוכל, ישן, מתעייף, מכריע, ויכול לטעות בדרך ולצדוק בדור. הוא מזרע דוד דרך שושלת שאפשר בעיקרון לכתוב על נייר. אין בו דבר על־טבעי במובן של השתייכות לסוג אחר של הוויה.

ודווקא האדם הזה עומד ביחס אל הקדוש ברוך הוא שהתורה מתארת אותו במילה האינטימית ביותר שיש בלשון הברית — בן. לא בן במובן של מהות משותפת. בן במובן של בחירה, ירושה, קרבה, ציות, וקשר שלם עד כדי כך שרצון המלך ורצון המלך אינם שני מפעלים.

שני צירים, איש אחד

כל מבנה האתר הזה נשען על אחיזה בשני כיוונים בבת אחת. מלמעלה: קריאת הברית, רוח ה׳, בנות, מינוי. מלמטה: עפר, גוף, היסטוריה, אבן, משפחה, עיר. שני הצירים אינם במתח במשיח. הם נפגשים בו, ונקודת המפגש היא המילה מלך — הדמות שבה מנדט מלמעלה נעשה סידור רחובות מלמטה.

שימו לב מה אינו השיא. אין זה שהכול חושבים על משיח בלי הרף. השיא הוא שהארץ מלאה דעה את ה׳. ימות המשיח אינם נמדדים בתשומת הלב הניתנת למשיח, אלא בכמה מן המציאות נעשתה שקופה למקורה. משיח מצליח כשהעולם חדל להזדקק לו שיצביע.

גאולה כהכרה

לכן טוב לתאר גאולה כהכרה ולא כחילוץ. העולם אינו שבור במובן של בנוי לא נכון. הוא בנוי בדיוק כמכוון, ועדיין לא הבין את הכוונה. גלות אינה בראש ובראשונה מצב מדיני; היא מצב שבו התכלית אינה קריאה מתוך הדבר שיש לו תכלית.

משיח אינו מוסיף תכלית חדשה. הוא אינו מייבא משמעות ממקום אחר. הוא עושה את המשמעות שהייתה שם תמיד לקריאה — תחילה בתורה, אחר כך במלכות, אחר כך בבניין, אחר כך בציוויליזציה, ולבסוף בחיים הרגילים, שאליהם המפעל כולו כוון מלכתחילה.

ה׳ אינו נעשה אחד ביום ההוא. ה׳ אחד עכשיו ומעולם לא היה אחרת. מה שמשתנה הוא יכולתו של העולם לתפוס את מי שמעולם לא נחלק. זהו כל סודו של משיח, וכל חמישים הפרקים שלהלן הם פרישתו.