פרק 27הדירה
ירושלים
עיר היא המבנה היחיד הגדול דיו להחזיק מחלוקת ולהישאר דבר אחד.
לא מקדש בלבד ולא בירה בלבד — עיר, שבה תכליות רבות מתקיימות תחת חזון מאחד.
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה׳ מִירוּשָׁלִָםכי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים.
תנועה החוצה, ממקום, אל עולם.
כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים.
תנועה החוצה, ממקום, אל עולם.
כי מציון תצא תורה. הכיוון החוצה, והיעד אינו מפורש — כלומר לכל מקום. אין העיר תחנה סופית אלא מקור.
יראה ושלם
דרשת השם מצרפת שני שמות קודמים: המקום שאברהם קרא לו יראה, ועירו של מלכי צדק, שלם. יראה — אימה, ראייה, האנכי. שלם — שלמות, שלום, השלמה, האופקי.
אין הדרשה אטימולוגיה ואינה צריכה להיות. זו אמירה על מה שהעיר נועדה לו: מקום שבו האנכי והאופקי הם כתובת אחת. יראה בלא שלמות היא אימה; שלמות בלא יראה היא נוחות. השם עומד על שתיהן.
מדוע עיר
מקדש קטן מחזיק תכלית אחת. עיר מחזיקה את כולן בבת אחת — מסחר, משפט, משפחה, עבודה, חינוך, פינוי אשפה, מחלוקת. זהו המבנה האנושי היחיד שאינו דורש מיושביו להסכים כדי לתפקד.
לכן זהו הדימוי הנכון לחזון המשיחי, המתואר שוב ושוב כמשלב ולא כמאחיד. הנביאים אינם מתארים מנזר. הם מתארים רחובות שזקנים יושבים בהם וילדים משחקים בהם, וזהו דימוי של חיי עיר רגילים הנמשכים בתנאים שהשתנו.
קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְקומי אורי כי בא אורך.
פנייה אל עיר.
קומי אורי כי בא אורך.
פנייה אל עיר.
הגאולה נראית כמו עיר מתפקדת, וזו טענה מוזרה יותר משהיא נשמעת.
עמים רבים, תכלית אחת
בחזון הנבואי באים העמים אל ירושלים, והוא מדקדק במה שקורה בבואם. הם באים ללמוד, והם חוזרים. אין הם נעשים ישראל ואין ישראל נעשה הם. העיר משלבת בלי לבלוע, וזה עניינו של הפרק הבא.