הגואל הפצוע

הגמרא בסנהדרין מביאה חילופי דברים שבהם נאמר לר׳ יהושע בן לוי היכן ימצא את משיח. התשובה אינה ארמון ואינה ישיבה. הוא בפתח העיר, בין העניים סובלי החולי.

ויש פרט שהסוגיה מתעכבת עליו. האחרים מתירים את כל פצעיהם בבת אחת וחוזרים וקושרים. הוא מתיר אחד ואחד וחוזר וקושר, שכן הוא אומר: שמא איזדקק, ולא אתעכב.

מה פירוש הפרט

אין זה דימוי על סבל שיש בו גאולה. אין בסוגיה דבר המרמז שפצעיו פועלים משהו, והמסורת בדרך כלל עוינת לרעיון שהכאב הוא זכות כשלעצמו. הפרט עניינו נכונות.

הוא במצב שהיה מצדיק היעדרות, והוא סידר את עצמו כך שההיעדרות בלתי אפשרית. החבישה אחת אחת היא הכרעה לוגיסטית, והיא הרגע האנושי ביותר בכל הספרות המשיחית: אדם המנהל את גופו סביב האפשרות שייקרא.

מדוע בין הסובלים

מפני ששם המידע. מנהיג שידע רק יכולת אינו יודע מה עושה מערכת לבני אדם בשוליה. המקורות מציבים את משיח בין אלה שהעולם עלה להם ביותר, וההצבה היא טענה על סוג הידיעה שהמלכות דורשת.

היא גם דוחה פנטזיה מסוימת. אין הגואל ממתין בכבודו עד שהתנאים יהיו ראויים לו. הוא בתוך התנאים, בלתי נבדל מן האחרים שבפתח, וההבדל אינו נראה מבחוץ — וזה עולה בקנה אחד עם כל מה שהמסורת אומרת על אופן הכרתו.

ועוד אזהרה אחת. הפרק הזה מרוסן במתכוון, שכן קל ליהנות מן האסתטיקה של הגואל הפצוע. הסבל כאן הוא נסיבה שיש לשים לה קץ, לא יופי שיש להתבונן בו. הסוגיה מסתיימת בכך שהוא יוצא מן הפתח.