לב ישראל

המקורות מתארים את ישראל כגוף אחד בעל אברים רבים, וכדאי לקחת את הדימוי ברצינות דיה כדי לראות מה הוא שולל.

מה אין אורגניזם

אורגניזם אינו סולם ערכים. היד אינה ראש שנכשל. הכבד אינו ריאה פחותה. התפקוד שונה לחלוטין והערך אינו שונה, שכן השאלה איזה אבר טוב יותר אינה שאלה שהאורגניזם יכול לשאול — הסר אחד מהם ואין אורגניזם שינהל את הדיון.

וגם אינו אוסף. אין החלקים קודמים לשלם; יד הנפרדת מגוף היא יד בשם בלבד וחדלה להיות יד במהירות רבה. השלם הוא שעושה את החלקים למה שהם, וזה בדיוק היחס שהפרק על הנשמה הכללית מתאר בלשון של נשמות.

הלב

במערכת הזאת המלך הוא הלב, והפרק הקודם כבר הסיק את המסקנה: מרכזיות מכוח מחזור. כאן הדגש הוא על צדו האחר של היחס — מה מקבלים האברים.

כל מה שהלב מניע שייך לגוף. דבר אינו מיוצר במרכז. המחזור נושא את מה שכבר היה שם ומספק אותו במקום שנצרך, ולכן יכולים המקורות לתאר את משיח כמעורר את העם ולא כמורה לו: הוא מניע דבר שהוא שלהם.

שבטים

המשך קיומו של מבנה השבטים בתיאורי העתיד אינו נוסטלגיה. חלוקת הארץ ביחזקאל מדקדקת בנחלות; למקדש העתיד שערים הקרויים על שם השבטים. המצב הגאול משמר שוני פנימי במישור המוסדות ולא רק במישור הטעם.

זו ההפרכה החזקה ביותר המצויה לרעיון שאחדות פירושה אחידות. אם המצב הסופי שהנביאים חוזים משמר שתים עשרה נחלות נבדלות ושנים עשר שערים נבדלים, הרי מה שמתאחד אינו משוטח.