שמע

שמע

שמע — לא ראה, לא דע, לא האמן. השמיעה היא החוש המקבל את מה שכבר מתרחש, בזה אחר זה, לאורך זמן, ואי אפשר להסיטו הצידה. אדם עוצם את עיניו; אינו עוצם את אוזניו. הפועל שנבחר הוא פועל הקבלה שאין ממנה מנוס ולא פועל הבדיקה המכוונת.

ישראל

שם הנאמר בלשון יחיד אל עם שהוא רבים. כל מה שנאמר באתר הזה על הנשמה הכללית דחוס באותה בחירה דקדוקית: אין הפסוק אומר שמעו, בני ישראל.

ה׳ אלוקינו

שני שמות, והמסורת רואה בצירופם את עיקרו של הפסוק. הראשון עניינו רוממות, היות למעלה מן המערכת; השני עניינו האלוקות כפי שהיא פועלת בתוך הטבע והחוק — אלוקים בגימטריה הטבע, נקודה שהחסידות משתמשת בה הרבה.

אלוקינו — לשון הקניין היא טענה על יחס ולא על בעלות. הנטען הוא שמי שלמעלה מן המערכת ומי שבתוכה אינם שניים, ושדבר זה ניתן לידיעה מתוך חיים.

אחד

המילה האחרונה נושאת את המשקל. והקריאה החסידית עומדת על כך שאחד אינו יחיד במניין — זו הייתה טענה קטנה, והיא מותירה את העולם עומד לצידו כדבר שני.

אין עוד מלבדו הוא הניסוח החד יותר: אין עוד דבר מלבדו. לא אל אחד ולא רבים. מציאות אחת, וכל הקיים נגזר ממנה ואינו עומד לצידה. אין העולם יריב; אינו באותה קטגוריה של יריב.

לכאן חותר האתר כולו, ולכן מתואר השיא המשיחי כתפיסה ולא כמאורע. אם אחד הוא כבר אמת, אין הגאולה שינוי בה׳. היא שינוי במה שהעולם מסוגל להבחין בו.