פרק 33השלמה
ברוך שם
הלחש אינו בושה. הוא שורה שטרם הגענו אליה.
מדוע השורה השנייה נאמרת בלחש, ומה משתנה כשמלכות חדלה להיות דבר המוכר בחצי קול.
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶדברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
נאמר בלחש כל השנה. האמת זמינה; הסדר עדיין לא.
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
נאמר בלחש כל השנה. האמת זמינה; הסדר עדיין לא.
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. השורה נאמרת בלחש כל השנה, ובקול ביום הכיפורים — והדיון התלמודי בטעם הדבר גלוי לב באופן חריג.
שורה שאין אנו זכאים לה עדיין
התיאור המסורתי הוא שזה שבחם של מלאכי השרת, ושאנו אומרים אותו בלחש מפני שהוא שאול. ביום הכיפורים, כשהיום עצמו מרומם את הציבור, נאמר הוא בקול מלא.
בקריאה מבנית, המנהג מקפל בתוכו טענה על ההווה. שמע נאמר בקול, שכן הקביעה שה׳ אחד מצויה לנו עתה — זה עניין של ידיעה, וידיעה אפשרית בגלות. ברוך שם עניינו מלכות: מלכות מוכרת, מפוארת, פועלת בגלוי. אין זה עדיין מצב העולם, ועוצמת קולה של השורה אומרת זאת.
את האמת אנו יכולים לומר בקול. את הסידור עדיין איננו יכולים לומר בקול.
מלכות כמונח החסר
הדבר נופל על כל המבנה. חכמה — הידיעה — מצויה. מלכות — עולם המסודר סביב הנודע — אינה. הפער ביניהן הוא בדיוק הפער שבין ההווה לתקופה שהמקורות מתארים, והוא הפער שמשיח סוגר.
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל־עֹלָמִיםמלכותך מלכות כל עולמים.
בלשון הווה, נאמר יום־יום בפי עם שאצלו הדבר לא נראה כך אלפיים שנה.
מלכותך מלכות כל עולמים.
בלשון הווה, נאמר יום־יום בפי עם שאצלו הדבר לא נראה כך אלפיים שנה.
מלכותך מלכות כל עולמים. לשון הווה, הנאמרת בתפילה שאומרים אותה שלוש פעמים ביום, בפי עם שהדבר אינו נראה לעין אצלו אלפיים שנה. אין המסורת פותרת את המתח הזה ואינה מעמידה פנים שפתרה.
מה משתנה
דבר במשפט אינו משתנה בימות המשיח. הוא כבר אמת; לכן הוא כבר נאמר. מה שמשתנה הוא הרובד — אמת המוחזקת כעת בלחש נעשית התיאור הרגיל של המצב הנראה לעין.