פרק 03האיש
בן אדם
אין האינסוף גואל את האדם על ידי מחיקת האדם.
בן אדם הוא מונח אנתרופולוגי ולא תואר. משיח בן תמותה, בעל גוף, היסטורי ומזרע דוד — והגאולה תלויה בכך.
בן אדם — כפשוטו, בנו של אדם. בתנ״ך זו המילה הפשוטה ביותר האפשרית לאדם. יחזקאל נקרא בה עשרות פעמים, ובכל פעם היא פועלת באותו אופן: היא מציבה את הנביא בתוך מצבו האנושי בדיוק ברגע שבו מראים לו מה שעולה עליו.
בֶּן־אָדָם עֲמֹד עַל־רַגְלֶיךָבן אדם, עמוד על רגליך.
הביטוי ממקם את הנביא בתוך המצב האנושי ברגע שמראים לו את שמעליו.
בן אדם, עמוד על רגליך.
הביטוי ממקם את הנביא בתוך המצב האנושי ברגע שמראים לו את שמעליו.
בביטוי עצמו יש עפר. אדם נקרא על שם אדמה. האדם הראשון נוצר מן הקרקע וניתנה בו נשמה, והסדר חשוב: הגוף אינו כלי שהנשמה שוכנת בו בעל כורחה. הוא מקומו של המאורע כולו.
וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹקִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּיםוייצר ה׳ אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.
עפר ונשימה. חומר שניתנה בו פנימיות.
וייצר ה׳ אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.
עפר ונשימה. חומר שניתנה בו פנימיות.
מדוע אין הגואל יכול להיות מלאך
זו נקודת המשא של הפרק. מלאך הוא הוויה טהורה וחד־משמעית. אין בו מאבק, אין בו תאווה, ואין בו יכולת להבין את עצמו שלא כראוי. ומשום כך בדיוק אינו יכול לגאול דבר, שכן גאולה כמשמעה בתורה אינה סילוקו של העולם התחתון אלא הפיכתו לדירה.
מי שמעולם לא נתנסה אינו יכול לקדש תאווה. מי שאין לו גוף אינו יכול לקדש את הגוף. מי שעומד מחוץ להיסטוריה אינו יכול להביא את ההיסטוריה לתכליתה. משיח חייב לחיות בתוך התנאים שהוא משנה — לאכול, לישון, להיות כפוף לחוקי הטבע — שאם לא כן השינוי הוא חילוץ ולא מילוי.
אנושיותו אינה מגבלה על הרעיון המשיחי. היא עיקרו.
על דניאל ז
פסוק אחד ראוי לטיפול זהיר, שכן נשא אותו הרחק ממקומו היהודי.
כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָהכבר אנש אתה הווה — כדמות בן אדם בא.
כבן אדם. החזון הראה ארבע מלכויות כחיות; מולן מופיעה דמות אנושית.
כבר אנש אתה הווה — כדמות בן אדם בא.
כבן אדם. החזון הראה ארבע מלכויות כחיות; מולן מופיעה דמות אנושית.
בארמית: כבר אנש — כמו בן אדם. המילה ״כ״ עושה כאן את העבודה המכרעת. חזונו של דניאל הציג זה עתה ארבע מלכויות כחיות. כנגד החיות מופיעה דמות שאינה חייתית אלא אנושית. חז״ל קראו את הפרשה כמשיחית, והקריאה המשיחית היא בדיוק הקריאה האנושית: הריבונות המתקיימת היא זו הנראית כאדם ולא כטורף. הפסוק הוא ניגוד לחיות, ולא טענה על אלוקות.
התמותה אינה פגם בתיאוריה
תהלים שואל את השאלה במישרין, ואינו פותר אותה בהגבהת האדם.
מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּמה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו.
הפלא אינו שהאדם גדול, אלא שהגדולה פונה אל הקטן.
מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו.
הפלא אינו שהאדם גדול, אלא שהגדולה פונה אל הקטן.
הפלא שבפסוק אינו שהאדם גדול. הפלא הוא שהגדולה פונה אל הקטנות. משיח עומד בקצה הרחוק של אותה אי־סימטריה עצמה: הוא נזכר, נבחר וממונה, והוא נשאר קטן בדיוק באופן שנותן לבחירה את משמעותה.
הוא קרוב דיו לשמים כדי לשאת רוח ה׳, ואנושי דיו כדי לבנות באבן.