פרק 49השלמה
האדם המתגלה
משיח אינו מגלה מה קורה כשאדם נעשה אלוקים. הוא מגלה מה קורה כשאדם נעשה שקוף לאלוקים.
חזרה אל האיש. אנושי לגמרי, ייחודי מאוד, בלתי מפוצל — ומדוע אישיות וביטול אינם מתחרים.
האתר פתח באדם ובילה חמישים פרקים במבנה. ראוי לו לסיים במקום שממנו התחיל, שכן המבנה היה מאז ומעולם עניינו של מישהו.
האישיות אינה אויבת הביטול
יש הנחה שראוי לפרקה, שכן היא רווחת והיא מוטעית: שאדם המכוון כולו אל ה׳ יהיה כללי. שהביטול משייף את הייחוד, ושלאדם השקוף לגמרי לא יישאר אופי.
המקורות מורים לכיוון ההפוך, וכך גם התבוננות רגילה. האנשים המתוארים בתולדות ישראל כמי שהגיעו לביטול הרב ביותר הם בעליל, ולעיתים באופן שאינו נוח, הם עצמם. אין הם ניתנים להחלפה. תלמידיהם יכלו להבחין ביניהם מקצה החדר.
זה נובע מן הפרק על ביטול. אין הביטול סילוק האני; הוא סילוק תיאוריה מוטעית על מקורו של האני. מה שנשאר לאחר תיקון טעות אינו פחות. זהו אותו אדם עצמו, שאינו מוציא עוד כוח על אחזקה.
המיתולוגיה העצמית יקרה. הביטול הוא מראהו של אדם כשהוא חדל לשלם עליה.
בלתי מפוצל
הפרק על יחידה מספק את המחצית השנייה. רוב בני האדם הם אסופה: השכל רוצה דבר אחד, המידות דבר אחר, הגוף שלישי, והדיבור מחויב לרביעי. אין זה כישלון מוסרי; זהו המצב הרגיל, והפרק על גאולה פרטית תיאר אותו כגלות.
מה שהמקורות מתארים במשיח הוא היעדרו של הפיזור הזה. לא עוד כוח, לא עוד עוצמה — לכידות. אדם שכוחותיו הם בגלוי ביטוייה של נקודה אחת ולא מתחרים על גוף אחד.
נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָםנר ה׳ נשמת אדם.
הנר אינו חלק מן הלהבה. הוא מה שהלהבה נוכחת בו.
נר ה׳ נשמת אדם.
הנר אינו חלק מן הלהבה. הוא מה שהלהבה נוכחת בו.
אדם לגמרי
מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּמה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו.
הפלא אינו שהאדם גדול, אלא שהגדולה פונה אל הקטן.
מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו.
הפלא אינו שהאדם גדול, אלא שהגדולה פונה אל הקטן.
הוא לומד. הוא אוכל. הוא עייף בסופו של יום ארוך. יש לו משפחה, אופן דיבור, דברים שנראים לו מצחיקים. אין בכל זה מתח עם דבר מכל מה שהאתר טען; כל זה הוא הטענה.
קדוש הוא לא מפני שחדל להיות אדם, אלא מפני שההוויה האנושית נעשית בו שקופה לתכלית שאדם נברא לשמה.