פרק 41הדירה
בית
ארמון מציג רוממות. בית מגלה את מי שגר בו.
ההבדל בין מקום שנבנה כדי להיראות למקום שנבנה כדי לגור בו — ומדוע המסורת בחרה במילה השנייה.
הלשון החסידית יכלה לנקוט כמה וכמה מילים. ארמון, היכל, כיסא, מקדש — לכל אחת מהן כבוד וכל אחת הייתה מצויה. המילה שננקטה היא דירה. מקום מגורים. המקום שאדם גר בו.
נִתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִיםנתאווה הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.
נתאווה — ולא הוצרך. כל המפעל שייך לרובד הרצון ולא ההכרח.
נתאווה הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.
נתאווה — ולא הוצרך. כל המפעל שייך לרובד הרצון ולא ההכרח.
מה זה בית
ארמון מסודר סביב היראות. מידותיו, קווי המבט שבו וטקסיו קיימים כולם כדי למסור דבר מה למי שאינו יושבו. יושב ארמון נמצא, במובן חשוב, תמיד בעבודה.
בית מסודר סביב היות. אין קהל. חדריו מעוצבים לפי מה שקורה בהם בפועל ולא לפי מה שהם משדרים. והדבר המסוים שבית מגלה אינו גדולתו של יושבו אלא יושבו עצמו — ההבדל בין לדעת מה אדם מסוגל לו לבין לדעת מה הוא.
בארמון אתה לומד מה הוא יכול לעשות. בבית אתה לומד מי הוא.
המקום שאדם אינו שומר בו על עצמו
זהו הדבר הנועז ביותר בכל אוצר המילים החסידי, וכדאי לעמוד עליו ולא לחלוף עליו. תכלית הבריאה, בניסוח הזה, אינה שיתפאר הקדוש ברוך הוא — התפארת מצויה גם בלא עולם. היא שיהיה מקום שהוא בו בביתו.
כל מילה בזה צריכה טיפול זהיר; אין בכך רמז לחיסרון כלשהו, והפרק הקודם הוא המשמר מפני קריאה כזאת. אבל בחירת המילה עומדת, והמסורת בחרה בה במתכוון.
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָםועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בתוכם ולא בתוכו. הבניין הוא מנגנון; השכינה שורה באנשים.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בתוכם ולא בתוכו. הבניין הוא מנגנון; השכינה שורה באנשים.
מקדש מעט
הגמרא קוראת לבית הכנסת ולבית המדרש מקדש מעט — והביטוי מיושם מכאן גם על הבית היהודי, שהמקורות רואים בו מקום קדושה בפני עצמו ולא מקום שיוצאים ממנו כדי להגיע אל הקדושה.
כדאי לשים לב לכיוון הדימוי. אין מחמיאים לבית בהשוואתו למקדש. לאור דירה בתחתונים, המקדש הוא המופע הציבורי של מה שהבית הוא ברשות היחיד: המקרה הרגיל, והעיקר כולו.