פרק 20הדירה
דירה בתחתונים
התכלית מעולם לא הייתה שהארץ תיעלם אל השמים, אלא שהארץ תיעשה דירה.
המשפט שעליו בונה חסידות חב״ד את הכול: נתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים. לא בריחה מן החומר — בית בתוכו.
נִתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִיםנתאווה הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.
נתאווה — ולא הוצרך. כל המפעל שייך לרובד הרצון ולא ההכרח.
נתאווה הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.
נתאווה — ולא הוצרך. כל המפעל שייך לרובד הרצון ולא ההכרח.
אדמו״ר הזקן מביא את לשון המדרש הזה בתניא ובונה עליו שיטה. כדאי לקרוא אותו לאט, שכן כל מילה נושאת משקל ומשקלו המצטבר של המשפט עצום.
נתאווה
נתאווה — התאווה. לא הוצרך, לא חסר לו, לא נדרש. המילה מציבה את המפעל כולו בקטגוריה של רצון ולא של הכרח. דבר לא היה חסר. נקודה זו שבה בפרק על תענוג, והיא שמונעת מכל המבנה להיעשות סיפור על אל חסר הפותר בעיה.
דירה
דירה — מקום מגורים, בית. לא ארמון, לא אולם כיסא, ולא מקדש במובן של מקום שמבקרים בו. דירה היא המקום שאדם נמצא בו כשאינו מופיע. בחירת המילה קובעת את כל הבא אחריה: התכלית אינה תצוגה, ואינה ביקור.
ארמון
מציג רוממות. עשוי כדי שיראוהו. יושבו מוצג לראווה.
בית
מגלה את מי שגר בו. עשוי כדי לגור בו. יושבו הוא עצמו.
בתחתונים
בתחתונים — בנמוכים שבהם. לא בעולמות הרוחניים, שהם ממילא מוארים. כאן: חומר, גופים, ממון, אוכל, רחובות. והקריאה החסידית לוחצת הלאה — התחתון פירושו דווקא זה שאין ניכר בו דבר עליון, המקום שההעלם בו שלם ביותר. שם רוצים את הדירה.
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָםועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בתוכם ולא בתוכו. הבניין הוא מנגנון; השכינה שורה באנשים.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בתוכם ולא בתוכו. הבניין הוא מנגנון; השכינה שורה באנשים.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם — הפסוק אומר בתוכם ולא בתוכו. הבניין הוא מנגנון; המגורים מתרחשים בבני האדם, ודרכם בעולם שהם חיים בו.
הנשמה הגבוהה ביותר נכנסת לעולם הנמוך ביותר, והעולם הנמוך ביותר מתברר ככתובת.
מדוע זה משנה לשם מה משיח
אילו הייתה התכלית עלייה, היה משיח פינוי — דמות המוציאה בני אדם מעולם פגום אל עולם טוב יותר. כל אינסטינקט גנוסטי וסגפני בתולדות הדת קרא כך את הגאולה.
עם דירה בתחתונים כתכלית, הוא ההפך: הדמות המשלימה את הפיכת העולם לבית. לפיכך הוא חייב להיות אדם, חייב לבנות מבנים גשמיים, חייב לארגן חברה, וחייב לעסוק בחקלאות ובמשפט ובממון. לא על אף התכלית הרוחנית. בגללה.