מלכות בלא ישות

התורה אינה שוויונית בענייני סמכות. היא מצווה מלך, בית דין, כהונה, וקווי הכרעה ברורים. והיא גם, באותה נשימה, חשדנית כלפי ריכוז כוח יותר כמעט מכל שיטת משפט עתיקה, ושתי העובדות קשורות זו בזו.

הסייגים

מלכה של תורה מוגבל עוד קודם שהוסמך. לא ירבה לו סוסים, ולא נשים, ולא כסף וזהב. עליו לכתוב ספר תורה ולהחזיקו עמו ולקרוא בו כל ימי חייו, לבלתי רום לבבו מאחיו.

קרא היטב את נימוק הפסוק. תכלית ההגבלות המפורשת אינה יעילות ואינה צדק מופשט. היא שלא יבוא לראות את עצמו כשייך לקטגוריה אחרת מזו של האנשים שהוא מולך עליהם. התורה מזהה את אופן הכישלון המסוים של המלוכה כטעות בתפיסה עצמית, ומחוקקת נגדו במישרין.

המלך כלב

מקורות חסידיים ופילוסופיים מדמים את המלך ללב שבגוף. הדימוי נלקח בדרך כלל כשבח, והוא קרוב יותר לסייג.

הלב מרכזי, והוא מרכזי בכך שהוא מחזיר בדם ולא בכך שהוא צובר אותו. הוא מקבל את הכול ואינו שומר דבר; ברגע שהוא מעכב דם אין הוא פועל אלא כושל. מרכזיותו כולה עניין של מעבר.

מלך המשיח

כל מה שהמסורת אומרת על ביטולו של משיח יש לקרוא כאמירה על בטיחות מדינית ולא רק על חסידות. ניתנה לו מידה חריגה של סמכות. הטעם שאין הדבר מעורר דאגה הוא שהסמכות מתוארת כעוברת דרכו.

מנהיג האומר ונחנו מה בשיא כוחו אמר אמירה מבנית ולא אמירה של ענווה. פירושה שהמשרה אינה רכושו, שהתנועה אינה שלו, ושהתוצאות אינן שייכות לו. זהו התנאי היחיד שבו ראוי להפקיד בידי אדם את המנדט שהמקורות מתארים.