טכנולוגיה

הדימוי החסידי של המעיינות המתפשטים החוצה הוא טענה על הפצה, ולהפצה יש טכנולוגיה בכל נקודה בהיסטוריה — הדפוס, הדואר, ההקלטה, הרשת. כל אחת הרחיבה את ההישג ואף אחת לא שינתה את התוכן.

זה הדבר הראשון שראוי לומר על טכנולוגיה והוא לא מרגש במתכוון. הכלי מגביר כוונה. אינו מספק כוונה, ואינו משפר את הכוונה שהוא מגביר.

דבר אינו קדוש מאליו

יש פיתוי מתמיד לקרוא יכולת חדשה כהתקדמות רוחנית — תקשורת עולמית מיידית המתוארת כצעד לעבר אחדות, גישה עצומה למידע כצעד לעבר ידיעה.

הפרק על דעת כבר קלקל את הטיעון הזה. מידע אינו ידיעה במובן הנוגע לעניין, ורשת המפיצה מידע בשלמות לא הפיצה דעת כלל. אפשר בהחלט שציוויליזציה תיעשה מחוברת יותר ומסוגלת פחות לתשומת לב, וזה בערך מה שקרה.

המקרה המסוים של בינה מלאכותית

מערכות המייצרות שפה משנות את כלכלת הטקסט, וזה נוגע למסורת שמסירתה טקסטואלית. שתי תולדות נובעות ממה שכבר נקבע, ושתיהן אזהרות ולא איסורים.

ראשית, המסירה במסורת הזאת הייתה תמיד אישית — טקסט ועמו מורה, והמורה אינו תשתית מיותרת. מערכת המספקת טקסט בלא היחס מספקת מחצית ממנגנון.

שנית, רהיטות אינה סמכות. הפרק על שיפוט מעבר למראה נוגע כאן במישרין: מערכת שעברה מיטוב לייצור משפטים משכנעים עברה מיטוב בדיוק לתכונה שישעיהו יא, ג פוסל. המשמעת הבודקת טענה מול מקור, והמבחינה בין מקור לסינתזה, נעשית נושאת משקל רב יותר ולא פחות.

הפסוק מתאר ארץ מלאה, לא ארץ מחוברת היטב. רשתות מעבירות מידע במהירות האור ודעת בשום מהירות שהיא.